כדורגל נשים ונערות: למה מפת הפציעות שונה
אצל שחקניות הברך היא האזור הנפגע ביותר, ורוב פציעות הרצועה הצולבת קורות בלי מגע כלל.
כשמועדון פותח קבוצת נשים, ההנחה הרווחת היא שהאימון זהה והשינוי הוא ארגוני בלבד. הנתונים אומרים אחרת. מפת הפציעות של שחקניות שונה מזו של שחקנים, והמוקד שלה הוא איבר אחד: הברך.
עיקרי הדברים
- שיעורי הפציעה ברצועה הצולבת הקדמית אצל שחקניות גבוהים פי שניים עד תשעה מאשר אצל שחקנים.
- כתשעים אחוזים מהפציעות האלה קורות בלי מגע, בשינוי כיוון, בבלימה או בנחיתה.
- ברישום גרמני, אצל נשים האזור הנפגע ביותר היה הברך, ואצל גברים הירך.
- במטא אנליזה, אימון עצבי שרירי הוריד את הסיכון בכמחצית, והאפקט היה חזק יותר מתחת לגיל 18.
כמה גדול הפער?
גדול, ולא לגמרי מוסבר. סקירה שריכזה את הידע על פציעות הרצועה הצולבת בכדורגל נשים מדווחת שבמחקרים שונים שיעורי הפציעה אצל שחקניות היו גבוהים פי שניים עד תשעה מאשר אצל שחקנים.
הטווח הרחב הזה עצמו מלמד משהו. הוא נובע משיטות מדידה שונות ומאוכלוסיות שונות, ולכן מספר מדויק אחד פשוט לא קיים. מה שכן עקבי הוא הכיוון.
גורמי הסיכון שמופיעים בסקירה כוללים יחס נמוך בין חוזק שריר הירך האחורי לקדמי, שליטה שמסתמכת יתר על המידה על הירך הקדמית, רפיון מפרקים, וחולשה של שרירי הירך החיצוניים.
מתי בדיוק זה קורה?
לא בהתנגשות. הסקירה מציינת שרוב הפציעות הן ללא מגע כלל, ושניתוחי וידאו מראים שכ-90 אחוזים מהן מתרחשות בארבעה מצבים: שינוי כיוון חד, לחיצה על יריבה, בלימה, ונחיתה.
הדפוס המכני שחוזר הוא קריסה פנימה של הברך, יחד עם חוסר יציבות של הגו ומכניקת שינוי כיוון לא אופטימלית.
המשמעות המעשית חשובה: אלה תנועות שמתאמנים עליהן. פציעה שקורית בלי מגע היא פציעה שאפשר להשפיע עליה.
איפה נפצעות שחקניות לעומת שחקנים?
מרשם לאומי שליווה 1,514 שחקנים ושחקניות מקצועיים ב-54 קבוצות בגרמניה נתן תמונה השוואתית ישירה.
| מה נבדק | שחקניות | שחקנים |
|---|---|---|
| האזור הנפגע ביותר | ברך | ירך |
| אזור שני | קרסול | קרסול |
| אזור שלישי | ירך | ברך |
| הפציעה הנפוצה ביותר | נקע קרסול | נקע קרסול |
| הזמן הארוך ביותר לחזרה | רצועה צולבת קדמית | רצועה צולבת קדמית |
שימו לב שסדר האזורים מתהפך. אותו ענף, אותה עונה, שתי מפות שונות.
איפה הפציעות קורות, באימון או במשחק?
מחקר שעקב חמש עונות אחרי קבוצות נשים מקצועיות ותיעד 2,167 פציעות ו-76,687 ימי היעדרות נותן תשובה חדה.
שיעור הפציעות במשחק היה 20.5 לאלף שעות, לעומת 2.9 באימון. פי שבעה בערך. ובמונחי ימים שאבדו, הפער היה גדול אף יותר.
ובכל זאת, מספר הפציעות הכולל באימונים היה גבוה יותר, פשוט מפני שמתאמנים הרבה יותר שעות ממה שמשחקים.
ממצא מעודד: שיעור הפציעות באימונים ירד ב-28 אחוזים לאורך תקופת המחקר. משהו במה שהקבוצות עשו כן עבד.
איזו פציעה הכי יקרה?
הנפוצה ביותר הייתה של שריר הירך האחורי. אבל היקרה ביותר, במונחי ימים שאבדו, הייתה הרצועה הצולבת הקדמית, בפער עצום.
ובאשר לחזרה, הסקירה מדווחת ששיעורי החזרה לספורט לאחר שחזור הרצועה נעים בין 70 ל-78 אחוזים. כלומר כרבע מהשחקניות אינן חוזרות לרמה שממנה יצאו.
גורם שמופיע במפורש בסקירה הוא הפחד מפציעה חוזרת, שמשפיע על דפוסי התנועה עצמם. זה אינו רק עניין נפשי, הוא נראה בגוף.
האם אפשר למנוע?
במידה משמעותית. מטא אנליזה של 19 מחקרים בחנה אימון עצבי שרירי, כלומר תרגול ממוקד של נחיתה, בלימה, שיווי משקל ושליטה בגו.
התוצאה: יחס הסיכויים לפציעת רצועה צולבת ירד ל-0.456, כלומר ירידה של כמחצית מהסיכון. במחקרים שכללו נשים בלבד התוצאה הייתה דומה.
ובחלוקה לפי גיל, האפקט היה מובהק אצל ספורטאים מתחת לגיל 18 ולא מובהק מעל גיל 18. חשוב לדייק: ההבדל בין שתי קבוצות הגיל עצמו לא הגיע למובהקות סטטיסטית.
הסקירה על כדורגל נשים מדווחת בנפרד שתוכניות מניעה מבוססות חימום מובנה הורידו את שכיחות הפציעה ב-40 עד 45 אחוזים כשיושמו בעקביות. המכשול העיקרי שצוין הוא דווקא ההתמדה ביישום.
מה עושים במועדון?
- להריץ תוכנית חימום מובנית בכל אימון, ולא רק לפני משחקים. ההתמדה היא המכשול, לא הידע.
- להתחיל מוקדם. האפקט המונע נמצא חזק יותר בגילים הצעירים.
- לתרגל נחיתה ובלימה במפורש, ולא להניח שהן נלמדות מאליהן במשחק.
- למדוד חוזק ביחס בין הירך האחורית לקדמית, ולא רק מהירות. אפשר לשלב את זה במבחני הכושר.
- לתעד כל פציעה עם המנגנון: עם מגע או בלי, ובאיזו פעולה. בלי זה אין מה לנתח.
- לזכור שהחזרה מפציעת רצועה ארוכה במיוחד, ושהפחד מפציעה חוזרת הוא חלק מהתמונה.
למה מועדון קטן מפספס את זה
כי הדפוס נראה רק בהצטברות. פציעת ברך אחת בעונה נראית כמקרה. שלוש פציעות ברך בשלוש עונות, כולן בלי מגע, הן דפוס.
תוכנה לניהול מועדון ספורט שמחזיקה רישום פציעות עם מנגנון, ניהול שחקנים ותוצאות מבחנים מאפשרת לראות את זה. ובקבוצת בנות, זה בדיוק ההבדל בין תגובה למניעה.
לסיכום
כדורגל נשים אינו כדורגל גברים עם לוח זמנים אחר. מפת הפציעות שונה, המוקד הוא הברך, ורוב הפציעות הקשות קורות בלי מגע כלל ולכן ניתנות להשפעה. מערכת לניהול מועדון ספורט שמחברת ניהול שחקנים, מעקב פציעות ומבחני כושר מאפשרת למאמנים ולמנהלי מועדונים לבנות מניעה לפי מה שבאמת קורה בקבוצה.
שאלות נפוצות
למה שחקניות נפצעות יותר בברך?
הסקירה מונה שילוב של גורמים: יחס חוזק נמוך בין הירך האחורית לקדמית, רפיון מפרקים, חולשה של שרירי הירך החיצוניים ודפוסי תנועה שבהם הברך קורסת פנימה.
מה אחוז הפציעות שקורות בלי מגע?
רובן. ניתוחי וידאו מצביעים על כך שכ-90 אחוזים מפציעות הרצועה הצולבת מתרחשות בשינוי כיוון, לחיצה, בלימה או נחיתה, ולא בהתנגשות.
כמה אפשר להוריד את הסיכון?
במטא אנליזה, אימון עצבי שרירי הוריד את יחס הסיכויים ל-0.456, כלומר בכמחצית. סקירת כדורגל הנשים מדווחת על ירידה של 40 עד 45 אחוזים כשתוכנית מיושמת בעקביות.
מאיזה גיל כדאי להתחיל?
מוקדם ככל האפשר. האפקט המונע נמצא מובהק מתחת לגיל 18 ולא מובהק מעליו, אף על פי שההבדל בין קבוצות הגיל עצמו לא היה מובהק סטטיסטית.
מה קורה אחרי פציעת רצועה צולבת?
שיעורי החזרה לספורט המדווחים נעים בין 70 ל-78 אחוזים, וזמן ההיעדרות הוא הארוך ביותר מבין כל הפציעות, במיוחד אצל שחקניות.
איפה נפצעים יותר, באימון או במשחק?
שיעור הפציעות לשעה גבוה פי שבעה בערך במשחק. אבל מכיוון שמתאמנים הרבה יותר שעות, מספר הפציעות הכולל באימונים היה גבוה יותר.