תקשורת עם הורים במועדון נוער: איפה היחסים נשברים
יחסי מאמן והורה מתפתחים בשלושה שלבים, והשלב השני מכריע. מה המחקר אומר וכיצד בונים מבנה שעובד.
כל מאמן נוער מכיר את ההודעה שמגיעה בעשר בלילה אחרי משחק. השאלה אינה איך עונים עליה, אלא למה היא נשלחה בכלל. המחקר על יחסי מאמן והורה מראה שהיחסים האלה מתפתחים בשלבים, ושהנקודה שבה הם נשברים נקבעת הרבה לפני אותה הודעה.
עיקרי הדברים
- יחסי מאמן והורה נעים בשלושה שלבים, והשלב האחרון הוא מעורבות או ניתוק. לא נקודת אמצע.
- ארבעה גורמים מעצבים אותם: ציפיות התנהגותיות, דרכי תקשורת, אמון, ולחץ ההתמקצעות.
- במחקר על 492 שחקנים צעירים, ציפיות הורים ניבאו חרדה גבוהה יותר לפני תחרות.
- המסלול המרכזי לכך היה פגיעה בתחושת המסוגלות של השחקן, ולא בעצמאות או בשייכות.
מה באמת קובע את היחסים עם ההורים?
לא הכימיה האישית. מחקר איכותני שראיין 21 מאמנים ו-20 הורים בקבוצות נוער בגילי 10 עד 15, ואחריו קבוצה נוספת של 20 משתתפים, מיפה ארבעה גורמים חוזרים.
הראשון הוא ציפיות התנהגותיות: מה מותר להורה לעשות ביציע ומה לא. השני הוא דרכי תקשורת: מתי, איפה ובאיזה ערוץ מדברים. השלישי הוא אמון. הרביעי הוא לחץ ההתמקצעות, כלומר התחושה שמדובר בקריירה ולא בחוג.
מתוך הראיונות עלה מודל של שלושה שלבים: היכרות וגילוי, ואחריו שלב של סקרנות, ספק או יציבות, ולבסוף מעורבות או ניתוק.
הלקח המעשי חד: השלב השני הוא נקודת ההכרעה. הורה שנמצא בספק ולא מקבל תשובה מתגלגל לניתוק, ומאמן שמזהה את הספק בזמן יכול לשנות את הכיוון.
מה ציפיות ההורים עושות לשחקן?
מחקר שבחן 492 שחקנים צעירים בגיל ממוצע 13.2 בדק את הקשר בין ציפיות הורים כפי שהשחקן תופס אותן לבין חרדה לפני תחרות.
ציפיות גבוהות יותר ניבאו חרדה גבוהה יותר לפני התחרות, והקשר היה מובהק. אבל הממצא המעניין הוא המנגנון.
מבין שלושה צרכים פסיכולוגיים בסיסיים, רק אחד נמצא כמסלול מובהק: תחושת המסוגלות. כלומר הציפייה אינה מלחיצה בגלל עצמה, אלא בגלל שהיא גורמת לשחקן להרגיש פחות מסוגל.
הסתייגות מתודולוגית שחשוב לומר: זהו מחקר חתך המבוסס על שאלונים, ולכן הוא מראה קשר ולא הוכחת סיבתיות.
איזו מעורבות מחזקת ואיזו שוחקת?
התמונה מורכבת מכפי שנוח לחשוב. מחקר על 336 שחקנים בחמישה ענפי קבוצה בדק כיצד האקלים שההורים יוצרים קשור לנחישות של הילד.
| המסר שההורה משדר | הקשר להתמדה במאמץ |
|---|---|
| למידה והנאה מהמשחק | חיובי ומובהק |
| הצלחה בלי מאמץ, כלומר כישרון מולד | שלילי |
| דאגה מכישלון | חיובי, ובכל זאת מלווה בעלות נפשית |
המסר שנמצא הכי הרסני להתמדה הוא דווקא זה שנשמע כמו מחמאה: אתה מוכשר, זה בא לך בטבעיות. ילד שסופג את זה לומד שמאמץ הוא סימן לחוסר כישרון.
המודלים כולם הסבירו בין 8 ל-16 אחוזים מהשונות. כלומר להורים יש השפעה אמיתית, אך היא חלק מתמונה רחבה ולא הגורם היחיד.
ואיפה זה נפגש עם הנשירה?
המכנה המשותף הוא תחושת המסוגלות. אותו צורך שנפגע מציפיות גבוהות מדי הוא גם הצורך שמופיע שוב ושוב כגורם מגן בספרות על מצבם הנפשי של שחקנים צעירים.
לכן שיחה עם הורה אינה עניין של יחסי ציבור למועדון. היא נוגעת באותם משתנים שקשורים להחלטה של ילד להישאר או לעזוב.
ומכיוון שההורה נמצא עם הילד בנסיעה הביתה, בארוחת הערב ולמחרת בבוקר, ההשפעה שלו על אותם משתנים גדולה מזו של המאמן. מאמן שמשקיע במסר להורים משפיע בעקיפין על הרבה יותר שעות ממה שיש לו במגרש.
איך בונים תקשורת שעובדת?
- לקיים מפגש הורים אחד בתחילת העונה שמגדיר ציפיות התנהגותיות במפורש, כולל מה קורה ביציע.
- לקבוע ערוץ אחד לשאלות אישיות ולהודיע מתי עונים בו. הודעה בעשר בלילה מקבלת תשובה למחרת.
- להפריד בין הודעות ארגוניות לשיחות על שחקן. שתי מטרות שונות, ולכן שני ערוצים שונים.
- לתת עדכון יזום פעמיים בעונה על כל שחקן, כדי שההורה לא ייאלץ לנחש. זה בדיוק השלב שבו הספק נולד.
- להסביר איך נקבע סבב הדקות מראש, ולא אחרי משחק שבו הבן ישב.
- לתת להורים כלי אחד להורדת לחץ: לשאול את הילד אם נהנה, לפני ששואלים מה התוצאה.
למה קבוצת הודעות אינה פתרון
כי היא מערבבת את שני הדברים שהמחקר מפריד ביניהם. הודעה על שינוי שעת אימון והתלבטות על מצבו של שחקן אינן שייכות לאותו מקום, ובוודאי לא מול שלושים הורים.
וגם: בקבוצת הודעות אין תיעוד שימושי. אף אחד לא יגלול חודשיים אחורה כדי לבדוק מה נאמר להורה בספטמבר.
ויש עוד בעיה, שקטה יותר. בקבוצה פתוחה כל הורה רואה את השאלות של האחרים, וזה מייצר בדיוק את ההשוואה בין הילדים שהמועדון מנסה להימנע ממנה.
תוכנה לניהול מועדון ספורט שמחזיקה ערוץ תקשורת מסודר, לוח משחקים משותף וכרטיס שחקן מתועד מאפשרת בדיוק את ההפרדה הזו. ההורה רואה מה שנוגע לילד שלו, והמאמן משיב פעם אחת במקום עשר.
לסיכום
תקשורת עם הורים אינה מיומנות אישית של מאמן מסוים, היא מבנה שאפשר לתכנן. המחקר מראה שהיחסים מתפתחים בשלבים, שהספק הוא נקודת ההכרעה, ושציפיות לא מווסתות מגיעות אל השחקן בדמות חרדה. מערכת לניהול מועדון ספורט שמרכזת ניהול שחקנים, לוח משחקים וערוץ תקשורת מאפשרת למאמנים ולמנהלי מועדונים לתת להורים תשובה לפני שנוצרת השאלה.
שאלות נפוצות
מתי היחסים עם ההורים נשברים?
לפי המודל שעלה מהמחקר, בשלב השני. אחרי ההיכרות מגיע שלב של סקרנות, ספק או יציבות, וממנו היחסים מתגלגלים למעורבות או לניתוק. הספק שלא נענה הוא הסימן.
האם ציפיות גבוהות מההורים מזיקות?
במחקר על 492 שחקנים צעירים הן ניבאו חרדה גבוהה יותר לפני תחרות, בעיקר דרך פגיעה בתחושת המסוגלות. חשוב לציין שזהו קשר סטטיסטי ולא הוכחת סיבתיות.
מה הכי חשוב להגיד לילד אחרי משחק?
לשאול אם נהנה לפני שמדברים על התוצאה. המחקר על אקלים מוטיבציוני מצא שמסר של למידה והנאה קשור באופן חיובי להתמדה במאמץ.
למה לא להגיד לילד שהוא מוכשר?
כי מסר של הצלחה בלי מאמץ נמצא קשור באופן שלילי להתמדה. ילד שלומד שהכישרון עושה את העבודה מסיק שמאמץ מעיד על היעדר כישרון.
איך עונים להורה שכותב בלילה?
לפי כלל שנקבע מראש ופורסם בתחילת העונה. המחקר מציין את דרכי התקשורת כאחד מארבעת הגורמים שמעצבים את היחסים, וכלל ידוע מונע את רוב החיכוך.
כמה פעמים בעונה לעדכן הורים על שחקן?
לפחות פעמיים, ובאופן יזום. הרעיון הוא לתת תשובה בשלב הספק, לפני שהוא הופך לפנייה טעונה או להחלטה לעזוב.