יומן שחקן: המרכיב היחיד שבאמת הבדיל בין שחקנים
מתוך חמישה מרכיבי למידה עצמית, רק התכנון הבדיל בין שחקנים. ו-62 אחוזים לא מנהלים יומן בכלל.
מאמנים נוטים להסביר את ההבדל בין שחקנים במילים כמו רצון או ראש טוב. המחקר מנסה למדוד את זה, ומגיע לתשובה צרה ומעשית: מכל מרכיבי הלמידה העצמית, המרכיב היחיד שהבדיל בין שחקנים היה היכולת לתכנן מראש מה לשפר.
עיקרי הדברים
- במחקר על 124 שחקנים, רק מרכיב התכנון הבדיל באופן מובהק בין שחקנים חזקים לחלשים יותר.
- במעקב של ארבע שנים בענף אחר, יכולות למידה עצמית הוסיפו כוח ניבוי מעבר להתרשמות הסקאוטים.
- 62 אחוזים מהספורטאים הצעירים שנסקרו כלל אינם מנהלים יומן אימון.
- מי שכן מנהל מתעד בעיקר שני דברים: אימונים ושינה.
מה מבדיל בין שחקן שמשתפר לשחקן שנתקע?
לא מה שנדמה. מחקר על 124 שחקני כדורגל בגילי 14 עד 17 העביר להם שאלון שמודד חמישה מרכיבים של ניהול עצמי של הלמידה: תכנון, בחינה עצמית, ויסות מאמץ, תחושת מסוגלות, ופיקוח עצמי.
במקביל נמדדו השחקנים במבחן כדרור עם שינויי כיוון, וחולקו לשתי קבוצות לפי הביצוע.
הציון הכולל של הקבוצה החזקה היה גבוה באופן מובהק. אבל כשירדו לרמת המרכיבים, רק אחד מהחמישה הראה הבדל מובהק: התכנון. בשאר ארבעת המרכיבים לא נמצא הבדל.
המשמעות למאמן: השאלה שמפרידה אינה כמה השחקן מתאמץ, אלא האם הוא יודע לומר מה בדיוק הוא מנסה לשפר החודש.
האם זה עוזר לזהות כישרון?
כאן צריך זהירות. מחקר שמדד 88 שחקנים צעירים בגיל 15 ועקב אחריהם ארבע שנים קדימה בדק מה מנבא ביצוע עתידי. הוא נערך בענף אחר, הוקי קרח, ולא בכדורגל.
הממצא הראשון צנוע: המנבא הטוב ביותר היה דווקא ההתרשמות הסובייקטיבית של הסקאוטים. לא שאלון ולא מבחן.
אבל כשהוציאו את התרשמות הסקאוטים מהמודל, או כשניתחו כל עמדה בנפרד, יכולות הלמידה העצמית, ובעיקר מאמץ, תכנון ובחינה עצמית, הוסיפו כוח ניבוי.
המסקנה של החוקרים עצמם מאוזנת: המדדים האלה יכולים לסייע, אבל אינם מחליפים את שיקול הדעת של מי שרואה את השחקן.
מתי התכנון הכי חשוב?
דווקא כשקשה. מחקר על 192 שחקנים ושחקניות בגילי 14 עד 16 ברמה הגבוהה בנורווגיה בחן מה מניע את התכנון והבחינה העצמית.
נמצא שהמניע להצליח השפיע ישירות על תכנון ועל בחינה עצמית, ושההשפעה הזו הייתה קריטית במיוחד כשסיכויי ההצלחה נתפסו כבינוניים עד נמוכים.
כלומר בדיוק ברגע שבו שחקן מרגיש שהוא לא בקבוצה המובילה, התכנון הוא מה שמחזיק אותו בתהליך.
ולמען הדיוק: באותו מחקר לא נמצאו קשרים מובהקים בין משתני המוטיבציה לבין הביצוע כפי שדיווח עליו המאמן. גם כאן, זה לא כלי ניבוי.
ויש הבדל בין בנים לבנות?
באותו מחקר נורווגי, שכלל 82 שחקניות מתוך 192 המשתתפים, נמצא הבדל אחד בלבד ומעניין.
השחקניות דיווחו על מניע חזק יותר להימנע מכישלון בהשוואה לשחקנים. אבל בציוני הלמידה העצמית עצמם, בסיכויי ההצלחה הנתפסים ובמניע להצליח, שתי הקבוצות היו דומות.
כלומר ההבדל אינו ביכולת לתכנן ולבחון את עצמן, אלא במה שמניע. וזה משנה בעיקר את אופן הניסוח של המאמן, לא את הכלי.
כמה שחקנים בכלל מנהלים יומן?
מיעוט. מחקר שסקר 53 ספורטאים צעירים בתוכנית פיתוח לאומית, וקיים איתם ועם הצוות קבוצות מיקוד, בדק את הפער בין רצון למעשה. גם הוא נערך בענף אחר, אתלטיקה קלה.
| מה נמדד | התוצאה |
|---|---|
| אינם מנהלים יומן אימון | 62 אחוזים |
| אינם עוקבים אחרי מצבם הכללי | 45 אחוזים |
| רואים במעקב דבר חשוב או חשוב מאוד | 62 אחוזים |
| מי שאינם עוקבים ורוצים ללמוד איך | 66 אחוזים |
שימו לב לסתירה. רובם חושבים שזה חשוב, רובם רוצים ללמוד, ורובם לא עושים את זה. הפער אינו במוטיבציה אלא בכלים.
מה שחקנים באמת רוצים מיומן?
מאותו מחקר עלו העדפות ברורות: נגישות מהטלפון, אפשרות להתאים את מה שמתעדים, ותזכורות.
ובאשר לתוכן, בקרב מי שכן מתעדים, שני הדברים הנפוצים ביותר היו נתוני אימון ונתוני שינה. שני אלה, ולא רשימת מדדים ארוכה.
איך בונים יומן שבאמת ימולא?
- שלוש שאלות ביום לכל היותר. אימון, שינה, ותחושה. יומן ארוך אינו ממולא.
- לפתוח כל חודש בשאלה אחת: מה אני מנסה לשפר החודש. זה המרכיב היחיד שהבדיל במחקר.
- לסגור כל חודש בשאלה מקבילה: מה השתנה, ולפי מה אני יודע.
- לתת תזכורת. זו אחת משלוש ההעדפות שהשחקנים ציינו במפורש.
- לחבר את היומן לתמונה הרחבה, כמו מחזור האימונים השבועי, כדי שהשחקן יראה שהמידע שלו משמש למשהו.
- לא להפוך אותו לכלי הערכה. ברגע שהשחקן חושד שהוא נמדד לפי מה שכתב, הוא יכתוב מה שרוצים לשמוע.
למה זה כמעט תמיד נשבר
כי הכלי אינו קיים או שהוא מסורבל. שחקן בן 15 לא ימלא טופס במחשב, וגם לא יזכור למלא בלי תזכורת.
וכאן נוגעים בנקודה שקשורה גם למצבו הנפשי של השחקן: יומן פרטי שרק הוא והמאמן רואים הוא גם הערוץ שבו קושי מופיע לראשונה, לפני שהוא הופך לשיחה.
תוכנה לניהול מועדון ספורט שכוללת יומן אישי לשחקן וניהול שחקנים נותנת בדיוק את שלוש ההעדפות שנמדדו: נגישות מהטלפון, התאמה של השדות, ותזכורת.
לסיכום
יומן שחקן אינו תרגיל בסדר. הוא הדרך היחידה שבה תכנון, המרכיב שהבדיל במחקר בין שחקנים, הופך למשהו קיים ולא לכוונה. מערכת לניהול מועדון ספורט שמחברת יומן אישי, ניהול שחקנים וכלי אנליזה מאפשרת למאמנים ולמנהלי מועדונים לראות לא רק מה השחקן עשה, אלא מה הוא ניסה לעשות.
שאלות נפוצות
מה זה ניהול עצמי של הלמידה?
יכולת של שחקן לתכנן מה לשפר, לבחון את עצמו, לווסת מאמץ ולפקח על ההתקדמות. במחקר על 124 שחקנים היא נמדדה בשאלון עם חמישה מרכיבים.
איזה מרכיב הכי חשוב?
תכנון. הוא היה המרכיב היחיד מבין החמישה שהבדיל באופן מובהק בין השחקנים החזקים לחלשים יותר באותו מחקר.
האם שאלון יכול להחליף עין של מאמן?
לא. במחקר המעקב, ההתרשמות הסובייקטיבית של הסקאוטים הייתה המנבא הטוב ביותר. השאלונים הוסיפו מידע, אך לא החליפו את שיקול הדעת.
כמה שחקנים מנהלים יומן בפועל?
מיעוט. בסקר על ספורטאים צעירים בתוכנית פיתוח, 62 אחוזים לא ניהלו יומן אימון כלל, אף על פי שרובם ראו במעקב דבר חשוב.
מה כדאי לרשום ביומן?
מעט. בקרב מי שכן מתעדים, שני הפריטים הנפוצים ביותר היו נתוני אימון ונתוני שינה. שלוש שאלות ביום מספיקות.
למה שחקנים מפסיקים למלא?
בדרך כלל בגלל היעדר כלי נוח או תזכורת. שלוש ההעדפות שעלו מהמחקר היו נגישות מהטלפון, יכולת התאמה, ותזכורות.