משחקונים: מה הם מדמים ומה הם מפספסים לגמרי
פורמטים גדולים מדמים היטב מרחק ועצימות, אבל אף פורמט לא הגיע לדרישות הספרינט של משחק אמיתי.
משחקונים הם שיטת האימון האהובה על מאמנים, ובצדק. הם משלבים טכניקה, טקטיקה וכושר בתרגיל אחד. אבל שני מחקרים שהשוו אותם לנתוני משחק אמיתיים מצאו פער אחד שחוזר בכל פורמט: הספרינט פשוט אינו שם.
עיקרי הדברים
- פורמטים גדולים כמו עשרה מול עשרה התקרבו לעומס המשחק ברוב המדדים.
- פורמט קטן של ארבעה מול ארבעה לא התקרב לאף אחד מהם.
- מרחק הספרינט לא הושג באף פורמט, וגודל האפקט היה חריג בעוצמתו.
- לעומת זאת, כל הפורמטים ייצרו יותר האצות ובלימות מאשר משחק אמיתי.
מה משחקון מדמה היטב?
לא מעט. מחקר שהשווה ארבעה פורמטים של משחקונים לנתוני משחקים רשמיים אצל 20 שחקנים מקצועיים, לאורך 12 שבועות, בדק מרחק כולל, ריצה מהירה, עצימות מטבולית, האצות ובלימות.
הפורמט של עשרה מול עשרה הפיק ערכי עומס דומים למשחקי גביע, והפורמט של שמונה מול שמונה עם שחקן ניטרלי היה דומה למשחקי ליגה ומשחקים אירופיים.
כלומר ככל שהפורמט גדול יותר, כך הוא מתקרב יותר למשחק. זה נשמע מובן מאליו, אבל המספרים נותנים לזה גבול ברור.
ומה הוא לא מדמה בכלל?
ספרינט. באותו מחקר, מרחק הספרינט הראה גודל אפקט חריג במיוחד, מה שמשקף מגבלה מהותית של כל הפורמטים שנבדקו בהתקרבות לדרישות הספרינט של משחק.
הפורמט הקטן, ארבעה מול ארבעה עם שלושה ניטרליים, לא הצליח להתקרב לדרישות המשחק באף אחד מהמדדים שנבחנו.
וזה מתחבר ישירות לנתון שכבר הכרנו על כמה שחקן באמת רץ במשחק: הספרינטים הם חלק קטן מהמרחק אך קריטי מבחינת הביצוע, והם אינם נוצרים בשטח מצומצם.
ומה הוא נותן יותר מדי?
האצות ובלימות. כל הפורמטים שנבדקו ייצרו ערכים גבוהים באופן מובהק מאלה של משחק רשמי.
מחקר שני שניתח 1,558 תרגילי משחק מול 247 רשומות משחק הגיע לאותה מסקנה מכיוון אחר: מאמצים כמעט מרביים של האצה היו שכיחים יותר בתרגילים מאשר במשחקים, ובעיקר בתרגילי שמירת כדור בשטח קטן.
| מדד | משחקון מול משחק אמיתי |
|---|---|
| מרחק כולל | דומה בפורמטים גדולים |
| ריצה מהירה | דומה בפורמטים גדולים |
| עצימות מטבולית גבוהה | דומה בפורמטים גדולים |
| מרחק ספרינט | נמוך משמעותית בכל הפורמטים |
| האצות ובלימות | גבוה משמעותית בכל הפורמטים |
איך גודל השטח משנה?
המחקר השני חילק את התרגילים לפי שטח לכל שחקן: קטן מ-75 מטרים רבועים, בין 75 ל-150, ומעל 150.
ככל שהשטח לשחקן גדל, כך עלו מדדי המרחק והעצימות המטבולית. אבל אף תרגיל לא הגיע לתדירות המאמצים של משחק אמיתי בריצה מהירה, בעצימות גבוהה ובספרינט.
ובכיוון ההפוך: תרגילי שמירת כדור בשטח קטן ייצרו את הריכוז הגבוה ביותר של האצות. זה בדיוק התרגיל שנראה הכי קל מהצד ומעמיס הכי הרבה על המפרקים.
המסקנה המעשית
אם כל האימון בנוי ממשחקונים, השחקנים כמעט לא ירוצו בספרינט לאורך שבוע שלם. ואז הם מגיעים למשחק ונדרשים בדיוק לזה.
ספרינט אינו נוצר מאליו בתרגיל. הוא דורש מרחק, זמן ומצב שבו יש לאן לרוץ. כל אלה חסרים במגרש קטן, גם כשהעצימות הנתפסת גבוהה מאוד.
ויש לזה גם צד שני. שחקן שלא הגיע למהירות מרבית במשך שבועות מגיע אליה במשחק בלי הכנה, וזה בדיוק המצב שבו נפצעים שרירי הירך האחוריים. חוסר החשיפה אינו רק פער באימון, הוא גם גורם סיכון.
לכן חשיפה לספרינט צריכה להיות פריט נפרד ומתוכנן במחזור האימונים השבועי, ולא תוצר לוואי שמקווים לו.
ומה זה אומר על נוער?
כאן צריך זהירות. שני המחקרים נערכו על שחקנים מקצועיים בוגרים, במגרשים ובעצימויות שאינם זהים לקבוצת נוער.
העיקרון שכן עובר הוא מבני ואינו תלוי ברמה: שטח קטן אינו מאפשר תאוצה לאורך זמן, ולכן אינו מייצר ספרינט. המספרים המדויקים, לעומת זאת, אינם ניתנים להעתקה.
ובנוער יש שיקול נוסף. עומס גבוה של האצות ובלימות נוגע ישירות במפרקים ובגידים, בגיל שבו הם ממילא תחת עומס.
לכן דווקא במועדון נוער כדאי לשים לב לתמהיל ולא רק לכמות. שבוע שכולו תרגילים בשטח קטן מעמיס הרבה יותר ממה שנראה, ובמקביל מחסיר בדיוק את מה שהמשחק ידרוש.
איך בונים את זה נכון?
- להגדיר מראש מה מטרת התרגיל: טקטיקה, עומס, או חשיפה לספרינט. לא כל שלושתם.
- להגדיל את הפורמט כשרוצים לדמות עומס משחק, ולהקטין אותו כשרוצים מגע בכדור.
- לשלב פריט ספרינט ייעודי לפחות פעם בשבוע, במרחק שמאפשר להגיע למהירות מרבית.
- לזכור שתרגיל שמירת כדור בשטח קטן מעמיס האצות ובלימות יותר ממשחק, גם אם הוא נראה רגוע.
- למדוד את מה שאפשר. גם בלי ציוד, דירוג מאמץ אחרי אימון מבדיל בין סוגי עומס.
- לבדוק מהירות פעמיים בעונה במבחני כושר. אם היא יורדת, כנראה שאין מספיק חשיפה.
למה זה נעלם בלי תיעוד
כי חוסר בספרינט אינו נראה באימון בודד. הוא נראה כשמסתכלים על חודש שלם ומגלים שלא היה בו אף פריט שדרש מהירות מרבית.
תוכנה לניהול מועדון ספורט שמחזיקה יומן אימונים וספריית תרגילים מאפשרת לראות את התמהיל הזה. וכשהתרגילים מתויגים לפי מטרה, השאלה כמה ספרינט היה החודש הופכת לשאלה עם תשובה.
לסיכום
משחקונים הם כלי מצוין, אבל הם אינם משחק. הם מדמים היטב מרחק ועצימות בפורמטים גדולים, מעמיסים יותר מדי האצות ובלימות, ואינם מייצרים ספרינט כמעט בכלל. מערכת לניהול מועדון ספורט שמחברת יומן אימונים, ספריית תרגילים וניהול שחקנים מאפשרת למאמנים ולמנהלי מועדונים לראות מה באמת היה בשבוע, ולא מה שתוכנן.
שאלות נפוצות
איזה פורמט משחקון הכי דומה למשחק?
הגדולים. במחקר, עשרה מול עשרה הפיק ערכים דומים למשחקי גביע, ושמונה מול שמונה עם שחקן ניטרלי היה דומה למשחקי ליגה.
למה אין ספרינט במשחקונים?
כי ספרינט דורש מרחק וזמן להאיץ. בשטח מצומצם אין לאן לרוץ, ולכן העצימות מגיעה מהאצות קצרות ולא ממהירות מרבית.
האם משחקון קטן קל יותר?
לא בהכרח. תרגילי שמירת כדור בשטח קטן ייצרו את הריכוז הגבוה ביותר של מאמצי האצה, גבוה יותר מאשר במשחק אמיתי.
כמה ספרינט צריך בשבוע?
המחקרים לא קבעו מינון. מה שהם מראים הוא שחשיפה לספרינט אינה נוצרת מהמשחקונים עצמם, ולכן היא צריכה להיות פריט מתוכנן.
האם הממצאים תקפים לנוער?
חלקית. שני המחקרים נערכו על מקצוענים בוגרים. העיקרון המבני תקף, אך המספרים אינם ניתנים להעתקה לקבוצת נוער.
מה משנה יותר, מספר השחקנים או גודל המגרש?
שניהם יחד. המחקר מדד שטח לכל שחקן, ומצא שמדדי המרחק והעצימות המטבולית עולים ככל שהשטח לשחקן גדל.